אריה אוריאלי

בן סוניה ודויד, נולד ביום י' בטבת תרפ"ט (23.11.1928) בדרך מהרצליה לתל-אביב. ילדותו עברה עליו במושבה הרצליה, בה למד בבית-הספר העממי. למד שנה במשמר השרון וסיים כיתה ח' בבית-הספר "כרמל" בתל-אביב. אחרי סיימו את בית-הספר העממי בתל-אביב הפסיק את לימודיו למשך שנה והשתלם בבית- מלאכה מיכני, ואחר-כך התכונן במשך הקיץ לבחינה ונכנס לכיתה השישית של בית-ספר תיכוני. נתגלתה בו נטייה מיוחדת לימאות ושאיפת חייו היתה: להיות מלח. אריה היה חבר ה"הגנה" מנעוריו, התגייס לפלמ"ח ומילא בו תפקידים שונים בתקופת המאבק נגד השלטון הבריטי. בחייו האזרחיים היה מכונאי ופועל- קידוח. "אריה הגיבור" או "אבא'לה" קראו לו חבריו לגרעין על שום בגרותו הרוחנית וכוחו הפיסי הרב.

על אף שבר ברגלו התנדב לשירות מראשית מלחמת העצמאות. ויתר על הימאות והלך לחי"ש, ואחר-כך לפלמ"ח. השתתף בקרבות תל-ליטווינסקי, ולחם במסגרת הפלמ"ח, גרעין גבעת חיים. היה עליז-חיים וריכז סביבו חברים רבים והשפיע עליהם מהתלהבותו הטבעית. אריה נפל ביום כ"ח באייר תש"ח (6.6.1948) בתאונת-דרכים ברכב צבאי, שנסעו בו חיילים רבים, עליזים ושמחים, מגבעת חיים לתל-אביב להינפש אחרי הקרבות.

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהרצליה. באחד ממכתביו האחרונים הביע את דעתו כי בוודאי ננצח, אולם מוטב למות מאשר להיות מנוצחים.
מתוך אתר יזכור

(קרוב משפחה של שירי שילון מי' 1 אולפנת צביה בהרצליה)

נושאים למחקר
ראיון עם המשפחה - שירי שילון
מסרים בכתבי נופלים -
חטיבת אלכסנדרוני במבצע "חמץ" -